בסוף סוף השבוע הזה של שלושה ימים, סקרלט, החזיז שלנו, יהפוך לארבע. היא תלך לישון ביום שני בערב, שוכנת עם ארבעת הלבות שלה כמו גם המוצץ שלה בפה, שמיכת הקאפקייקס שלה משכה באותה מידה כמו סנטרה. על שידת הלילה שלה, ערימה של PACIs נוספים.
כשעמידה ביום, אנו נגרש את המוצצים מביתנו כמו גם מעבר דירה בחיינו, כמו גם אנחנו עדיין לא מבינים בדיוק כמה זמן תקופת הריפוי תהיה. (גם לא בחרנו טכניקה או מיתוס איתם ניתן לטפל בחוויה זו. שלח אותם ל”תינוק אחר “? תן לפיה הבינקי להפוך אותם לצעצוע מיוחד?)
עכשיו כאן אני מגן על האפשרות שלי (ועל קייטי הולמס) לתת לאישה כל כך ענקית למצוץ על פטמה סינתטית.
הסרנו את המוצץ של הבכורה שלנו ביום הולדתו השלישי. הוא מעולם לא נמנם שוב.
כל יום במשך חודשים, ג’וליאן בן השלוש היה מותש בסביבות השעה 14:00. בשלוש בערב, הוא לא היה במוחו והתגלגל על הרצפה. עם זאת הוא אולי לא ישן. בערך בשעה 17:00 הוא היה פונה לאני הטיפוסי שלו, אם יש דבר כזה לגיל הרך. עם זאת, נראה היה שהוא זקוק לנמנם הזה, כמו גם פשוט לא יכול היה לעשות את זה בלי המוצץ המהימן שלו.
אז כשסקרלט, הפך לשלושה, עדיין נמנם נאמנה כמו גם בשקיקה בכל יום, בחרנו שספק לה עוד שנה אחת. הרגשנו כאילו היתרונות של ניפוי היו הרבה יותר חיוניים מאשר לשלוט במצב המוצץ.
פריט תינוקות מבוקש כמו גם ילדים צעירים עדיין מדהים בעיניי. חברתי הטובה ג’ולי מתקשרת לזה “כוס יין” לתינוקות. שני ילדי הדגימו הסר טרנספורמציות גלויות כאשר הם סגרו את שפתיהם סביב הפטמה ההיא. הרפיה מיידית כמו גם שביעות רצון.
סקרלט באמת אמרה לי בשבוע שעבר שהאהבות שלה לא מרגישות רכות כשהצ’אצי שלה לא בפה; הם מרגישים “מקושקשים”. הכנס את הפאצ’י ואת וואלה – שמיכות בטיחות ואבטחה של גומי. מידע זה סופק לי בהגנה כאשר הצעתי שבחודש הבא היא תספק את הבינקיות היקרות שלה, אולם עשויה לשמור על חבריה הליליים הרכים. זה היה ממש כאילו היא קובעת “אל תטרח עם פרסי הנחמה.”
אני מבין שאנחנו עלולים לאבד את התנומות בשבוע הבא, עם זאת היא כבר לא דורשת את זה כל כך הרבה, כמו גם השלכת שינה בשעות היום תגרום לשעת השינה הרבה יותר בצורה חלקה. (בתוספת הארבעה של הת’ר, כמו גם ילדים בני שש, עדיין לנמנם, כמו גם לא היו להם תמיכה של מוצצים במשך שנים, כך שאני מבין שזה לא תמיד קשור.)
תאחל לי בהצלחה! איך בדיוק גמלת את ילדך מהמוצץ?